חשיפתו של חיים ולדר, הסופר והיועץ האהוב בעבר, כפוגע מינית סדרתית והתאבדותו לאחר מכן, עוררו גלי הלם בציבור החרדי. אבל, השבחים שהרעיפו עליו והטענות של ההנהגה על כך שההשמצות הרגו אותו, היו יותר מדי ואי אפשר היה לשאת זאת.
הרוסות מהגנתו של פושע מיני ומהאשמת והשתקת הקורבנות, החליטו מספר נשים חרדיות לפעול. הילה חסן לפקוביץ מחכמת נשים הייתה אחת מהן. יחד עם שאר הפעילות והפעילים ניהלה “חכמת נשים” קמפיין התרמה שמימן מהפכה.
הפלייר – בצד אחד, תמונה עם ילדה, פיה מכוסה ביד גברית עם צמיד שאומר “לשון הרע לא מדבר אליי”.
מצד שני, מסרים ודעת תורה על חשיבות הקשבה לנפגעות התעללות מינית ודיווח על מתעללים.
שבוע 2 – חולקו 750,000 פליירים ופוסטרים משני סוגים. הראשון היה דף דו צדדי ובו דברי תמיכה רבניים בנפגעי התעללות ובעד דיבור ודיווח לרשויות. השני היה מכוון לילדים והתייחס לנושאים של מגע וסודות אסורים בשפה המתאימה לגיל.
הפליירים השיגו שינוי משמעותי:
– בו נדון במדליית הזהב האולימפית שלא יכולה להתחתן בישראל ובבני מנשה שכן.
– ובו אנו מדברים עם יעל בראון, הסניגורית היחידה (שידוע לנו עליה) בארה”ב, ואולי בתפוצות.
כדי להעלות את המודעות לחשיבות סוגיית העגונות ומסורבות הגט, ולמה זה משנה מי יושב על ספסל בית הדין, פרסמה חכמת נשים והפיצה את גיליון השבת של עגונת שבת לאלפי בתי כנסת ברחבי הארץ. עלון סאטירי כתוב בצורה שממחישה את הדרך שבה ניתן למצוא פתרון כמעט לכל דבר, מלבד אישה כבולה בנישואין.
קראו את כל הפרטים, ואת כתבת ynet על עגונת שבת.
שושנה ואנה מבקרות את תרגיל הנישואים הפופולרי המטריד של “האישה הנכנעת” (או “אשת קשר”, לגרסה היהודית) שבו אישה מוותרת על האינטרסים, העדפותיה, דעותיה וזהותה לטובת אלו של הגבר שנישאה לה. .
