חשיפתו של חיים ולדר, הסופר והיועץ האהוב בעבר, כפוגע מינית סדרתית והתאבדותו לאחר מכן, עוררו גלי הלם בציבור החרדי. אבל, השבחים שהרעיפו עליו והטענות של ההנהגה על כך שההשמצות הרגו אותו, היו יותר מדי ואי אפשר היה לשאת זאת.
הרוסות מהגנתו של פושע מיני ומהאשמת והשתקת הקורבנות, החליטו מספר נשים חרדיות לפעול. הילה חסן לפקוביץ מחכמת נשים הייתה אחת מהן. יחד עם שאר הפעילות והפעילים ניהלה “חכמת נשים” קמפיין התרמה שמימן מהפכה.
הפלייר – בצד אחד, תמונה עם ילדה, פיה מכוסה ביד גברית עם צמיד שאומר “לשון הרע לא מדבר אליי”.
מצד שני, מסרים ודעת תורה על חשיבות הקשבה לנפגעות התעללות מינית ודיווח על מתעללים.
שבוע 2 – חולקו 750,000 פליירים ופוסטרים משני סוגים. הראשון היה דף דו צדדי ובו דברי תמיכה רבניים בנפגעי התעללות ובעד דיבור ודיווח לרשויות. השני היה מכוון לילדים והתייחס לנושאים של מגע וסודות אסורים בשפה המתאימה לגיל.
הפליירים השיגו שינוי משמעותי:
- הקורבנות הרגישו שהם מסוגלים לדבר – הם החלו לספר על ההתעללות ואף יזמו פיזור פליירים סביב בתים ומקומות שבהם הם נפגעו בעבר.
- למוקדי הסיוע הגיעו מאות טלפונים מקורבנות ואפילו עבריינים שביקשו עזרה.
- הורים שהיו קורבנות בעצמם וגם כאלה שלא, קיבלו את המילים הנכונות לדבר עם ילדיהם וילדותיהם
- רבנים דיברו ונתנו דעת תורה ברורה בנושא, רבים בפעם הראשונה
- ההנהגה הבינה שתקופת ההשתקה והאשמת הקורבנות תמה.
