Tag: agunot

The Stamford Hill protest (Laura ben David) 

On a dreary March morning in Stamford Hill, 10 of us stood in Clapton Common holding signs in English and Yiddish.

A woman walked past us and slowed her stride, careful not to stop, as though aware that others were watching. “Thank you,” she said, her face a mask of controlled but pained emotion. “Thank you for doing this. It’s so important… I waited for so long and no one showed up for me.”

And then she was gone. Just another Chasidic woman with a cropped modest wig covered with a secondary head covering, blending into the streets of Stamford Hill.

We looked at one another, struck silent. The exchange, just seconds long, had put tears in our eyes. Though we were there for one woman, Leah Hochauser, who had been waiting eight years for her get, it was clear that our actions could affect so many more.

The protest was, as far as we know, the first of its kind in Stamford Hill. We called for Chaim Yeshaye Hochauser to free his wife and grant her a get.

Though he has been called at least five times to Keddasia Beis Din, he has not shown up. His ailing wife, Leah, simply wants to be free of her dead marriage. Aside from the emotional turmoil caused by being denied a get, Leah also suffers with a serious medical condition. Hochauser doesn’t seem to care.

Numerous people stopped to talk to us, men and women. Some stared, others recorded us and still others yelled, asking why we were doing this in public.

A number of people sympathised, but didn’t understand what they could possibly do to help. A few said they would speak to him.

In reality, however, get refusal is everyone’s problem and everyone has a role in resolving it. It is a man-made problem which calls for man-made solutions.

According to Ramie Smith of GettOutUK, which represents people seeking Jewish divorce (Leah is their current client, along with 10 other Jewish women): “Men who withhold a get have no consequences. The woman suffers, raising her children, often in poverty, alone and feeling helpless. By showing a man that his neighbours will know that he is abusing his wife, that he is ignoring the Beis Din order to appear, we can have an impact.  We hope that Stamford Hill will come together as a community and convince Chaim Yeshaye to end his abusive behaviour, freeing Leah to live her life.”

In the past year-and-a-half, GettOutUK has helped 13 women gain their freedom. Their stories are extremely difficult to hear.

But hearing them is imperative if we are going to heal the nightmare that Jewish divorce has become. And we as a community can end it. During my visit to London earlier this month, we sat with nine former and current agunot.

The women ranged in age from 25 to 65, with one woman having been alive for as long as another had waited for her freedom. They also ranged in religious observance, from strictly-Orthodox Chassidic to non-observant.

While every story is unique, themes and patterns emerged during this conversation which we, the community, need to understand and address.

Every woman who has a Jewish wedding is a potential agunah, and men can also be trapped.

Together we can end this nightmare if we make certain behaviours and practices standard. With that in mind, we created the 10 Commandments of get abuse to help the community end get refusal:

1) Sign a Halachic pre- or post-nuptial agreement. While a bit more complicated in the UK, this is becoming standard around the world as a community vaccine for get refusal;

2) Hold your leaders accountable. Ask what they are doing to safeguard the integrity of Jewish marriage;

3) Insist on transparency in the Jewish divorce process, asking how long a divorce takes and how much money it costs;

4) Encourage synagogues to define a policy against get abuse which is public and enforced. This includes barring refusers from ritual participation and shul membership;

5) Urge religious leaders to speak publicly about get abuse from the pulpit;

6) Do not allow get abusers to feel safe and comfortable in your community. Do not invite them to shabbat meals, or communal events;

7) Do not make excuses. Abuse is abuse;

8) Do not allow extortion for the sake of a get. No one should buy their freedom;

9) “Do not stand idly by” (Leviticus 19:17). It is our job to get involved;

10) Do not allow abuse in the name of Torah.

Adopting these measures is a first step. You never know who you can save by speaking out.

Originally published on The Jewish Chronicle

Shoshanna went to England, but not to see the queen. Rather, she brought Chochmat Nashim tools to a new locale, and regales Anne with the tales of what went on, from the poignant to the oh so very British.

Music: “Misery” by The Whips

 

 

Men's access to the grave of Rabbi Yosef Caro zt"l, in Tsfat, Israel. The men are able to draw close enough to even kiss the grave. (Laura Ben David)
Men’s access to the grave of Rabbi Yosef Caro zt”l, in Tsfat, Israel. The men are able to draw close enough to even kiss the grave. (Laura Ben David)

If a picture speaks a thousand words, these images scream volumes. Taken a few weeks ago in the ancient cemetery of Tsfat, they show two sides of the same grave. Rav Yosef Caro zt”l was a mystic, and the author of the Shulchan Aruch, among other works. Thousands come to pray at his graveside. Some have total access to the monument. They can touch it, kiss it, cry on it. Others can talk to the wall behind it.

Women’s ‘access’ to the same grave, from behind a wall. They are unable to even see the grave, let alone approach it, or touch it. (Laura Ben-David)

I cannot think of a better pair of images to illustrate the state of Orthodoxy today, where there is one open accessed reality for men, and one increasingly restrictive reality for women.

You see, today, in Orthodoxy, a man can:

  • seduce a woman to leave her husband by claiming that his is the soul of King David and hers of Batsheva. He can promise to marry her upon the (according to him) imminent death of his wife, and still maintain his position, prestige, and influence as head of a yeshiva, having been granted forgiveness by a religious court of his peers (Rav Shmuel Tal). Some brave souls speak out, but they go unheeded.
  • be convicted of sex offenses, spend time in jail for them, and still be revered by thousands of followers and honored with the lighting of a torch at a government sponsored event (Rabbi Eliezer Berland).
  • confess to having touched students inappropriately (and gone beyond that too), and still teach at prestigious yeshivot, and be defended by some leading rabbis in the community (Rav Motti Elon).
  • protect and defend sex offenders, strong-arm professionals to lie about the mental health of accused abusers, stymie investigations into abuse allegations, and work towards the early release of predators and still serve as (deputy) health minister in the Israeli government (Rabbi Yaakov Litzman).
  • be accused of molestation and rape for decades, preying on the weakest in the community, threaten victims and their families and still be honored and respected as the chief rabbi of Ukraine (Rabbi Yaakov Bleich).

And a woman can:

  • have her motivations questioned and her learning belittled, even while her opportunities to learn are more numerous than ever before.
  • expect all male committees to be the ones who define her communal roles and opportunities to participate in ritual.
  • be increasingly shut out of holy spaces. The Kotel, Kever Rachel, the ancient cemetery of Tsfat, and more holy sites have smaller and inferior women’s spaces.
  • be required to give up her rights, dignity, and possessions in exchange for freedom, in the event that her husband refuses her a divorce.
  • hear from rabbis in positions of authority that spousal abuse is not grounds for divorce.
  • see no images of women, even at an all-women conference.

And she cannot:

  • use her own face to advertise her business.
  • see images of other women like her in advertisements or publications.
  • read an Orthodox publication that uses the correct words for BREAST CANCER or discusses what it may look and feel like.
  • Participate alongside men in setting policy for communal issues.
  • influence the determination and execution of policies that affect her.

Should she seek to change these policies, and ask:

  • for women to be included in conversations and decisions that affect them…
  • to have a headshot in her bio…
  • to have a seat in shul where she can see and hear…

…she can expect to be called a “feminist with an agenda.”

Why are God fearing, religious women being increasingly shut out? Why are our motivations constantly and consistently questioned?

Why are the things that mean so much to us, walled off from us? And who gave the wall- builders that right?

Why is male access guaranteed, while female access shrinks?

The contrast between the way that the Orthodox community in general treats men with the way it treats women has never been stronger. Time and again, we see that men are “innocent until proven guilty.” It might be more accurate to say “innocent even when proven guilty.”

Yet for women, it is almost the opposite: women are “presumed guilty until proven innocent.” Even the wish to dance with a Torah scroll on Simchat Torah is considered subversive unless it can be “proven” to come from a pure, spiritual place.

Once we stood at Sinai together, men and women, “like one person with one heart.” Today, the heart of Orthodoxy is broken, splintered into a dangerous and gaping divide.

הרב פנחס גולדשמידט מכיר מקרוב את סבלן של נשים עגונות. שלוש מקרובות משפחתו,  ביניהן אחת ניצולת שואה נכבלו לנישואיהן מבלי יכולת לצאת לחופשי ולפתוח בפרק חדש בחיים. במשך 29 שנות כהונתו כרב הראשי של מוסקבה ואב בית הדין בעיר, הוא נפגש לצערו עם רבות נוספות. אולם כעת, על רקע חוק חדש שנחקק בישראל, בין היתר ביוזמתו, הוא מאמין שהמצב עתיד להשתפר.

“לאורך שנותיי בבית הדין”, הוא סיפר, “ראיתי את סבלן והרס חייהן של עגונות. כיוון שגירושין הינם תופעה שכיחה בימינו, נשים רבות נשארות עגונות”. לשיטתו, “אפילו עגונה אחת היא אחת יותר מדי, לכן כשמוניתי לנשיא הועידה של רבני אירופה החלטתי לעשות משהו בנידון”.

הרב גולדשמידט יזם חוק בשיתוף חברת הכנסת עליזה לביא מיש עתיד, שיאפשר גם לנשים מסורבות גט בתפוצות לפנות לבית הדין הישראלי לשם קבלת סיוע. עד כניסת החוק לתוקף, לא הייתה לבתי הדין הרבניים בעולם סמכות לקנוס ולהטיל סנקציות על סרבן גט. כך שקל יותר היה לגבר בחו”ל לסרב לתת גט לאשתו ולהותירה עגונה.

בארץ, לעומת זאת, לבתי הדין ישי יכולת אכיפה מוגברת וכתוצאה מכך הם רשאים להטיל על הסרבן סנקציות שונות, איסור יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה ואף צו מעצר ועונש מאסר בפועל. חוק זה יעניק לבתי הדין הישראלים סמכות שיפוטית על גירושין דתיים של בני זוג, על אף שאינם מתגוררים בארץ ואינם נחשבים אזרחי ישראל.

בישראל יש הרואים בבתי הדין הרבניים גוף בעל כוח מופרז, שעל אף סמכויותיו אינו פועל לשחרור עגונות. לכן הם גם לא ראו בעין יפה את הצעת חוק שהרחיבה אף יותר את הסמכות השיפוטית של בתי הדין. “יש בלבול רב סביב החוק הזה,” אמר הרב גולדשמידט. “החוק נועד לעזור לנשים. הוא לא עוזר לגברים. החוק מיושם אך ורק במקרים בהם אישה מבקשת מהרבנות הישראלית להתערב, אחרת הוא אינו מיושם”. החוק מאפשר לנשים יהודיות מסורבות גט, שאינן ישראליות, לפנות לבית הדין הישראלי ולבקש שיוסיפו את בעליהן לרשימת הסרבנים שיש לאסור אותם בעת כניסתם לארץ עד שיסכימו להגיע לבית הדין ולסיים את הליך הגירושין בגט המיוחל.

אתה לא חושש שמא אותן נשים, או ילדיהן, יתווספו לרשימה השחורה הנודעת לשמצה של ממזרים ונשים שאינן יכולות להינשא?

“אני לא מכיר את הרשימה”, השיב הרב אך ציין כי “לקהילות רבות יש רשימות של מי שאינן יכולות להינשא לכהן וכדומה. עם זאת, החוק מציין מפורשות שבית הדין הינו בעל סמכות שיפוטית אך ורק בענייני גירושין ולא בענייני ילדים, תמיכה בילדים/מזונות ונכסים. אך ורק בענייני גט”.

“חשוב לי להסביר. החוק אפילו לא נועד ליישום בישראל. לפני החוק, כאב בית הדין, הייתי מזמן גבר ומנסה לשכנע אותו להגיע לבית הדין על מנת לתת גט. הוא כבר היה נשוי, עם ילדים חדשים וחיים חדשים, והוא לא היה עונה לשיחות הטלפון שלי. מעתה והלאה אוכל לומר, ידידי היקר, אם לא תגיע לתת לאשתך גט, ישראל תהיה סגורה בפניך. ברגע שתכנס לארץ, יאסרו אותך. כל יהודי אירופאי חושב שיום אחד יתכן ויצטרך לברוח לארץ. כמעט לכל יהודי אירופאי יש הורים או אחים בישראל. ב-95% מהמקרים האיום יעשה את העבודה , ויגרום לסרבנים לתת גט

במילים אחרות, החוק נועד להרתיע?

“החוק מבוסס על ההנחה שכל יהודי אירופאי רוצה גישה לישראל, ומניעת כניסתם לארץ תכריח אותם להפסיק לשחק משחקים עם נשותיהן הראשונות ולהעניק להן גט”.

והחוק הזה ישנה את דעתם?

“הוא כבר שינה את דעתם. בחודשיים האחרונים בבית הדין במוסקבה הצלחנו לשכנע שני בעלים שסירבו במשך שנים לשחרר את נשותיהם ולהעניק להן גט, אך ורק על סמך האיום שהחוק יעבור ויתכן וייאסרו בביקור הבא שלהם בארץ. באחד המקרים הבעל סירב להעניק לאשתו גט במשך שבע שנים. הוא חי עם אישה חדשה וילדים ולא היה אכפת לו מאשתו הראשונה. במקרה השני היו לבעל קובלנות בעניינים חומריים, בגינן סירב להעניק לאשתו גט במשך למעלה משנה”.

כמה נשים מסורבות גט אתה מכיר שהחוק יוכל לסייע להן?

עשרות”, הוא השיב בפשטות”

על פי הרב גולדשמידט, בעוד החוק לא יהווה גורם מרתיע עבור יהודים אמריקאים, כיוון שישראל אינה נתפסת בעיניהם כמקלט פוטנציאלי, הוא בהחלט משנה את חוקי המשחק עבור עגונות אירופאיות, “90% מהחופות באירופה נערכים על ידי רבנים אורתודוכסיים. המציאות בארה”ב שונה. בארה”ב אולי 15-20% מטקסי הנישואין הם אורתודוכסיים ועבורם, בניגוד לאירופאים, איסור כניסה לישראל פחות משמעותי”.

“אצלנו, ב-99% מהמקרים [של סירוב גט] מדובר בבעלים שמסרבים להופיע בפני בית הדין. בדרך כלל מדובר בבעל חילוני שכבר הקים משפחה חדשה (יהודית או, לעיתים קרובות, לא יהודית) ופשוט לא רוצה להגיע לתת גט. האיום הזה יאלץ אותו להגיע לבית הדין, לסגור עניינים לא פתורים ולתת את הגט. או שהוא יופיע ויתמודד עם זה, או שתיאסר עליו כניסה חופשית לישראל”.

החוק יציל עגונות רבות מאירופה

על פניו תמוה ששיעור גדול כל כך של זוגות לא דתיים מתחתנים בנישואין אורתודוכסיים, במיוחד לאור התופעה הבעייתית של סירובי גט, שבגינה החוק הנ”ל רלוונטי. אם כן, מדוע לא לערוך חופה שניתן לערער עליה במקרה של גירושין, להגמיש את הנוקשות של נישואין יהודיים, ולשחרר אישה בהליך גירושין מכבלי בעלה? לכל הפחות, מדוע בית הדין אינו מנסה לבטל נישואין או לעשות שימוש בהסכמי קדם-נישואין?

לדבריו של הרב גולדשמידט “זוהי שאלה מוסרית ממעלה ראשונה שנידונה בקרב הגופים הרבניים שלנו. באופן כללי חברי הקהילות שלנו מעוניינים בנישואין כדת משה וישראל, על אף שאינם שומרי הלכה ברמה האישית. איננו נוקטים בצעדים אקטיביים על מנת לשכנע זוגות שאינם שומרי הלכה לערוך חופה. אינני חושב שהסכם קדם-נישואים יהווה פתרון בכל המדינות”.

עד ליום שבו בתי הדין יחליטו לערוך שינויים במדינות שלהם, הרב גולדשמידט רואה בחוק מענה עבור רוב הנשים. בין כה וכה החוק יכנס לתוקף לשלוש שנים. לאחר מכן הוא יבחן מחדש ויהיה נתון לשינויים. בתי הדין הרבניים ימלאו דו”ח שנתי שיפרט את מספר המקרים שהושפעו מהחוק החדש

Originaly published in Kipa 

Search