הרב פנחס גולדשמידט מכיר מקרוב את סבלן של נשים עגונות. שלוש מקרובות משפחתו, ביניהן אחת ניצולת שואה נכבלו לנישואיהן מבלי יכולת לצאת לחופשי ולפתוח בפרק חדש בחיים. במשך 29 שנות כהונתו כרב הראשי של מוסקבה ואב בית הדין בעיר, הוא נפגש לצערו עם רבות נוספות. אולם כעת, על רקע חוק חדש שנחקק בישראל, בין היתר ביוזמתו, הוא מאמין שהמצב עתיד להשתפר.
“לאורך שנותיי בבית הדין”, הוא סיפר, “ראיתי את סבלן והרס חייהן של עגונות. כיוון שגירושין הינם תופעה שכיחה בימינו, נשים רבות נשארות עגונות”. לשיטתו, “אפילו עגונה אחת היא אחת יותר מדי, לכן כשמוניתי לנשיא הועידה של רבני אירופה החלטתי לעשות משהו בנידון”.
הרב גולדשמידט יזם חוק בשיתוף חברת הכנסת עליזה לביא מיש עתיד, שיאפשר גם לנשים מסורבות גט בתפוצות לפנות לבית הדין הישראלי לשם קבלת סיוע. עד כניסת החוק לתוקף, לא הייתה לבתי הדין הרבניים בעולם סמכות לקנוס ולהטיל סנקציות על סרבן גט. כך שקל יותר היה לגבר בחו”ל לסרב לתת גט לאשתו ולהותירה עגונה.
בארץ, לעומת זאת, לבתי הדין ישי יכולת אכיפה מוגברת וכתוצאה מכך הם רשאים להטיל על הסרבן סנקציות שונות, איסור יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה ואף צו מעצר ועונש מאסר בפועל. חוק זה יעניק לבתי הדין הישראלים סמכות שיפוטית על גירושין דתיים של בני זוג, על אף שאינם מתגוררים בארץ ואינם נחשבים אזרחי ישראל.
בישראל יש הרואים בבתי הדין הרבניים גוף בעל כוח מופרז, שעל אף סמכויותיו אינו פועל לשחרור עגונות. לכן הם גם לא ראו בעין יפה את הצעת חוק שהרחיבה אף יותר את הסמכות השיפוטית של בתי הדין. “יש בלבול רב סביב החוק הזה,” אמר הרב גולדשמידט. “החוק נועד לעזור לנשים. הוא לא עוזר לגברים. החוק מיושם אך ורק במקרים בהם אישה מבקשת מהרבנות הישראלית להתערב, אחרת הוא אינו מיושם”. החוק מאפשר לנשים יהודיות מסורבות גט, שאינן ישראליות, לפנות לבית הדין הישראלי ולבקש שיוסיפו את בעליהן לרשימת הסרבנים שיש לאסור אותם בעת כניסתם לארץ עד שיסכימו להגיע לבית הדין ולסיים את הליך הגירושין בגט המיוחל.
אתה לא חושש שמא אותן נשים, או ילדיהן, יתווספו לרשימה השחורה הנודעת לשמצה של ממזרים ונשים שאינן יכולות להינשא?
“אני לא מכיר את הרשימה”, השיב הרב אך ציין כי “לקהילות רבות יש רשימות של מי שאינן יכולות להינשא לכהן וכדומה. עם זאת, החוק מציין מפורשות שבית הדין הינו בעל סמכות שיפוטית אך ורק בענייני גירושין ולא בענייני ילדים, תמיכה בילדים/מזונות ונכסים. אך ורק בענייני גט”.
“חשוב לי להסביר. החוק אפילו לא נועד ליישום בישראל. לפני החוק, כאב בית הדין, הייתי מזמן גבר ומנסה לשכנע אותו להגיע לבית הדין על מנת לתת גט. הוא כבר היה נשוי, עם ילדים חדשים וחיים חדשים, והוא לא היה עונה לשיחות הטלפון שלי. מעתה והלאה אוכל לומר, ידידי היקר, אם לא תגיע לתת לאשתך גט, ישראל תהיה סגורה בפניך. ברגע שתכנס לארץ, יאסרו אותך. כל יהודי אירופאי חושב שיום אחד יתכן ויצטרך לברוח לארץ. כמעט לכל יהודי אירופאי יש הורים או אחים בישראל. ב-95% מהמקרים האיום יעשה את העבודה , ויגרום לסרבנים לתת גט
במילים אחרות, החוק נועד להרתיע?
“החוק מבוסס על ההנחה שכל יהודי אירופאי רוצה גישה לישראל, ומניעת כניסתם לארץ תכריח אותם להפסיק לשחק משחקים עם נשותיהן הראשונות ולהעניק להן גט”.
והחוק הזה ישנה את דעתם?
“הוא כבר שינה את דעתם. בחודשיים האחרונים בבית הדין במוסקבה הצלחנו לשכנע שני בעלים שסירבו במשך שנים לשחרר את נשותיהם ולהעניק להן גט, אך ורק על סמך האיום שהחוק יעבור ויתכן וייאסרו בביקור הבא שלהם בארץ. באחד המקרים הבעל סירב להעניק לאשתו גט במשך שבע שנים. הוא חי עם אישה חדשה וילדים ולא היה אכפת לו מאשתו הראשונה. במקרה השני היו לבעל קובלנות בעניינים חומריים, בגינן סירב להעניק לאשתו גט במשך למעלה משנה”.
כמה נשים מסורבות גט אתה מכיר שהחוק יוכל לסייע להן?
עשרות”, הוא השיב בפשטות”
על פי הרב גולדשמידט, בעוד החוק לא יהווה גורם מרתיע עבור יהודים אמריקאים, כיוון שישראל אינה נתפסת בעיניהם כמקלט פוטנציאלי, הוא בהחלט משנה את חוקי המשחק עבור עגונות אירופאיות, “90% מהחופות באירופה נערכים על ידי רבנים אורתודוכסיים. המציאות בארה”ב שונה. בארה”ב אולי 15-20% מטקסי הנישואין הם אורתודוכסיים ועבורם, בניגוד לאירופאים, איסור כניסה לישראל פחות משמעותי”.
“אצלנו, ב-99% מהמקרים [של סירוב גט] מדובר בבעלים שמסרבים להופיע בפני בית הדין. בדרך כלל מדובר בבעל חילוני שכבר הקים משפחה חדשה (יהודית או, לעיתים קרובות, לא יהודית) ופשוט לא רוצה להגיע לתת גט. האיום הזה יאלץ אותו להגיע לבית הדין, לסגור עניינים לא פתורים ולתת את הגט. או שהוא יופיע ויתמודד עם זה, או שתיאסר עליו כניסה חופשית לישראל”.
על פניו תמוה ששיעור גדול כל כך של זוגות לא דתיים מתחתנים בנישואין אורתודוכסיים, במיוחד לאור התופעה הבעייתית של סירובי גט, שבגינה החוק הנ”ל רלוונטי. אם כן, מדוע לא לערוך חופה שניתן לערער עליה במקרה של גירושין, להגמיש את הנוקשות של נישואין יהודיים, ולשחרר אישה בהליך גירושין מכבלי בעלה? לכל הפחות, מדוע בית הדין אינו מנסה לבטל נישואין או לעשות שימוש בהסכמי קדם-נישואין?
לדבריו של הרב גולדשמידט “זוהי שאלה מוסרית ממעלה ראשונה שנידונה בקרב הגופים הרבניים שלנו. באופן כללי חברי הקהילות שלנו מעוניינים בנישואין כדת משה וישראל, על אף שאינם שומרי הלכה ברמה האישית. איננו נוקטים בצעדים אקטיביים על מנת לשכנע זוגות שאינם שומרי הלכה לערוך חופה. אינני חושב שהסכם קדם-נישואים יהווה פתרון בכל המדינות”.
עד ליום שבו בתי הדין יחליטו לערוך שינויים במדינות שלהם, הרב גולדשמידט רואה בחוק מענה עבור רוב הנשים. בין כה וכה החוק יכנס לתוקף לשלוש שנים. לאחר מכן הוא יבחן מחדש ויהיה נתון לשינויים. בתי הדין הרבניים ימלאו דו”ח שנתי שיפרט את מספר המקרים שהושפעו מהחוק החדש
Originaly published in Kipa
